שמנים הטוב והרע לקוסמטיקה ולאכילה

כשקונים שמן לאכילה/בישול ולרקיחת תכשירי קוסמטיקה יש להתחשב ב:

1. אופן ההפקה של השמן- תהליך כבישה וזיקוק

השמנים המתאימים לאכילה ולמוצרי קוסמטיקה איכותיים צריכים להיות מופקים בכבישה קרה מכאנית ללא שימוש בהקסן (cold pressed) ולא מזוקקים (unrefined) וזה אמור להיות מצויין על הבקבוק. שמנים שלא מצויין על אריזתם שהופקו בכבישה קרה אלו שמנים שהופקו בכבישה חמה ועברו תהליכי זיקוק ובעצם הפכו לרעילים ולא ראויים לצריכה פנימית וחיצונית ולהלן ההסבר:

שמנים שהופקו בכבישה חמה עברו חימום בטמפרטורה של מאות מעלות. הפקת שמנים בכבישה חמה ע״י חימום הורסת את הויטמינים והאנטיאוקסידנטים המועילים שבשמן (שנלחמים ברדיקלים חופשיים וע״י כך מעכבים הזדקנות הגוף והעור) ומחמצנת את חומצות השומן והופכת אותן לרדיקלים חופשיים שיאציו תהליכים דלקתיים בגוף ובעור ואלו יאיצו הזדקנות הגוף והעור.

שמנים מזוקקים או שעברו חימום או שעברו הוצאת צבע וריח טבעי ע״י סולבנטים כימיים רעילים כגון הקסן ששאריותיו יוותרו בשמן. בנוסף לשאריות הקסן רעיל בשמן, הוצאת צבע טבעי מהשמן משמעותה שהוצאו מהשמן פיגמנטים נוגדי חימצון מועילים לעור ולגוף כגון קרטנואידים (הבטה קרוטן הכתום כמו בקלנדולה, רוז היפ, אובליפיחה), הכלורופיל הירוק (זרעי דלעת, אבוקדו) ועוד. כך למשל שמן אבוקדו וזרעי דלעת שקופים בוודאות עברו תהליך כימי להוצאת הפיגמנט הירוק כלורופיל ולא הייתי ממליצה להשתמש בהם באכילה או במריחה על העור. למה בתעשיה מזקקים שמנים ועושים דהאודוריזציה ודהקולוריזציה (הוצאת ריח וצבע)? כי שמנים שעברו זיקוק נשמרים ליותר זמן ולכן יותר כלכליים והרבה יותר זולים. בנוסף לכך, הצבע והריח הטבעי לא תמיד נעים לעין ולחיישני הריח שלנו (הרחתם שמן המפ, זרעי דלעת, נבט חיטה לא מזוקקים?) והתרגלנו למוצרי קוסמטיקה לבנים (ע״ב שמן מינרלי או שמנים טבעיים מזוקקים) עם ריחות סינטטיים המרעילים אותנו ״בנעימות״.

לסיכום: שמנים שלא מצויין על אריזתם שהופקו בכבישה קרה או שכתוב שמזוקקים- אינם ראויים לצריכה פנימית ושימוש חיצוני. למרות רעילותם, מדפי הסופר ומוצרי הקוסמטיקה התעשייתית ואף רוב מוצרי הקוסמטיקה הטבעית מלאים בשמנים נחותים אלו מפאת מחירם הזול ותוקפם הארוך. אז תהיו צרכנים מודעים ונבונים, תקראו את האותיות הקטנות ותקנו רק שמנים ומוצרי קוסמטיקה ע״ב שמנים שהופקו בכבישה קרה ולא עברו זיקוק!

אני משתשמת רק בשמנים מכבישה קרה ולא מזוקקים שרובם בדרגת איכות הכי גבוהה - Food grade.

בשנים אחרונות נכנסה לשימוש שיטה להפקת שמנים בעזרת CO2 שזו ההפקה הכי יוקרתית ובריאותית (ללא ממסים כימיים). בשיטת הפקה זו השמן יוצא מאוד מרוכז כך שמספיק להשתמש באחוז קטן ממנו בפורמולה- דבר המשאיר מקום בפורמולה ליותר חומרים פעילים נוספים. במוצרים שאני מכינה אני משתמשת בשמן רוז היפ, קלנדולה, אובליפיחה שהופקו בשיטה זו.

2. הרכב חומצות השומן של השמן

ובייחוד היחס בין אומגה 3 ו-6 וזה משפיע על טריות ויעילות השמן.

בכל שמן יש יחסים משתנים בין חומצות שומן רוויות ולא רוויות מסוג חד בלתי רוויות ורב בלתי רוויות. נתחיל מזה שככל שיש יותר חומצות שומן רב בלתי רוויות כגון חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3, 6 כך השמן פחות יציב ויותר רגיש לחימצון (שמן מחומצן רעיל בלקיחה פנימית וחיצונית). דוגמא בולטת לשמן כזה זה שמן המפ ושמן פשתן שכידוע תוקפם מאוד קצר ויש לשמור אותם במקרר להאטת חימצונם. מצד שני, דווקא השמנים שמכילים ריכוז גבוה של חומצת שומן חיונית אומגה 3 וחומצת שומן GLA (בוראז׳) מאוד מועילים לבריאות הגוף והעור בצריכה פומית ומריחה.

מסקנה: סרום פנים המורכב מתערובת שמנים רצוי מאוד שיכיל שמנים עם אחוז גבוה של חומצות שומן רב בלתי רוויות התרפואיטיות לעור. לדוגמא שמן רוז היפ, שמן בוראז׳ אשר מהווה מקור הכי טוב לחומצת שומן GLA שהיא תת הסוג הבריא והאנטי דלקתי של אומגה 6 (ריכוז הכי גבוה של GLA יש בשמן בוראז׳ כ-24% ובנר הלילה יש רק כ12%), שמן מרווה מרושתת העתיר באומגה 3 מאוד יציבה לחימצון הודות לנוגדי חימצון שיש בשמן וכדומה. אך מצד שני אמרנו שהשמנים הללו מאוד רגישים לחימצון אשר הופך חומצות השומן לרדיקלים חופשיים המאיצים דלקת והזדקנות העור והגוף. אז מה עושים? כשקונים סרום פנים חשוב לוודא שמורכב משמנים מכבישה קרה ולא מזוקקים. ניתן לדעת זאת גם לפי צבע הסרום כגון ירוק כהה הודות לכלורופיל (למשל שמן אבוקדו, זרעי דלעת, המפ) או כתום עז הודות לבטא-קרוטן (למשל שמן גזר, רוז היפ, קלנדולה, אובליפיחה). אם הסרום בצבע בהיר מדי או שקוף למרות שמכיל את השמנים המוזכרים אז לא לקנות. חשוב לוודא שהסרום הוכן בסמוך לקניה ונשמר בקירור בבקבוקון קהה ואטום למניעת התחמצנותו. וכפי שתקראו בהמשך, חשוב גם לוודא שנטול שמנים זולים עתירי אומגה 6 פרודלקתית (חמניות, סויה, דקלים) המגבירה רדיקלים חופשיים בעור ומאיצה הזדקנותו.

השמן שמהווה את המקור היציב ביותר בטבע לאומגה 3 צמחית הוא מרווה מרושתת. לעומתו שמן פשתן מאוד לא יציב ומתחמצן תוך דקות כשאינו מאוחסן בקירור ולכן לא מומלץ לשימוש (כן, לא מומלץ בניגוד לדעה הרווחת).

ומה בדבר היחסים בין אומגה 3 ו-6?

כידוע, לאומגה 3 מגוון יתרונות בריאותיים חשובים: נוגדת דלקת וקרישה, חשובה להתפתחות הרטינה ומוח העובר, נוגדת סרטן, דכאון ועוד. לעומתה אומגה 6, הנפוצה מאוד בתזונה מערבית, אינה בריאה כיוון שמעודדת דלקתיות בגוף ובכך מגדילה סיכון למחלות אוטואימוניות, מעלה סרטן כי תאי סרטן משגשגים בסביבה דלקתית, גורמת לקרישיות יתר ועוד.

הרבה שמנים שהופקו מזרעים (חמניות, שומשום, זרעי ענבים וקנולה) הם עתירי אומגה 6 ולרוב גם מזוקקים. אי לכך אינם ראוים למאכל ולמריחה עורית. גם אם הופקו בכבישה קרה עדיין לא טובים כי מכילים הרבה אומגה 6. יחד עם זאת, אלו השמנים הנפוצים לאכילה וקוסמטיקה בגלל מחירם הזול.

להלן רשימה חלקית של שמנים נפוצים עם פירוט ערכי אומגה 3 ו-6 כפי שנלקחו מאתר כרונומטר:

  • שמן חמניות

יחס אומגה 3 ל-6 זה 66:1 לטובת אומגה 6 אז לא ראוי לאכילה ולא למריחה עורית כי עתיר באומגה 6. על אף שאינו בריא, הוא נפוץ ביותר בשימוש בקוסמטיקה הטבעית עקב מחירו הזול. גם מרבית שמני התשרית כמו שמן קלנדולה עושים על בסיס שמן חמניות בגלל מחירו הזול. אני לא משתמשת בשמן חמניות לא לאכילה ולא לקוסמטיקה. את שמני התשרית אני מכינה על בסיס שמן זית ושקדים מתוקים אורגניים מכבישה קרה ולא מזוקקים.

  • שמן קנולה- canola

מופק מזרעים של לפתית שגדלים בקנדה בכמות רבה. לזרעי לפתית המקוריים הייתה חומצה אורית רעילה אז באמצעות הנדסה גנטית ייצרו זרעי לפתית עם כמות נמוכה של חומצה אורית ואז כביכול הפכו לראויים לאכילה. מקור השם canadian oil low acid . הוא מכיל 9 גרם אומגה 3 ופי 2 אומגה 6 -> מפר את היחס בין אומגה 3 ו6 וזו הסיבה העיקרית שהוא לא מתאים לאכילה כי עתיר באומגה 6 וכמעט תמיד מזוקק ולא בכבישה קרה.

  • שמן סויה

גם מכיל אומגה 3 ALA, אבל כמעט פי 8 אומגה 6. לא ראוי למאכל אדם בגלל עודף אומגה 6. הוא נפוץ מאוד בתעשיית מזון כי הוא זול מאוד. אחת הסיבות להמנע ממזון תעשייתי זה כי משתמשים בשמן סויה עתיר אומגה 6 וגם מזוקק.

  • שמן תירס

שמן תירס מכיל 1% אומגה 3 ו58% אומגה 6 כלומר פי 58 אומגה 6 מ3. תירס זה זרעים שהם עתירי אומגה 6 שמעלה סיכון לסרטן השד וערמונית. תירס עתיר אומגה 6 וגם רוב התירס, חיטה וסויה בעולם מהונדסים גנטית.

  • שמן שומשום

מכיל 41 % אומגה 6 ללא אומגה 3 בכלל.

  • שמן זרעי ענבים

נמכר כבריאותי ומכיל רזוורטרול לכאורה. הרזוורטרול- נוגד חימצון מזרעי ענבים, מסיס מים ולכן לא קיים בשמן זרעי ענבים. מכיל כ70% אומגה 6 וכמות אפסית של אומגה 3. בנוסף, לרוב מופק בכבישה חמה. בקיצור אינו ראוי למאכל.

  • שמן דקלים

נפוץ בתעשיה כי הוא זול מאוד 45% מחומצות שומן שלו זה חומצה פלמיטית - רוויה, ארוכת שרשרת אשר מעלה LDL וסיכון למחלות לב.

* כשכתוב על המוצר שמכיל שומן צמחי הכוונה לשמן סויה או דקלים ושניהם גרועים.

אז עד עכשיו דיברנו על השמנים שלא ראויים לאכילה ומריחה על העור. כעת אפרט על השמנים המומלצים לאכילה ולשימושים קוסמטיים:

  • שמן זית

עשיר באומגה 9. מכיל 14 מג ויטמין E שהם 73% מהצריכה היומית המומלצת ו60 מק״ג ויטמין K שמהווים 75% מצריכה יומית מומלצת. יש לקנות רק שמן זית מסוג extra virgin cold pressed עם דרגת חמיצות כמה שיותר נמוכה. ברוב מוצרי קוסמטיקה טבעית משתמשים בשמן זית מזוקק בגלל מחירו הזול ואורך חיי מדף ארוך. כעת אתם מבינים ששמן מזוקק מזיק לעור ולגוף.

  • שמן אבוקדו

70% חומצות שומן חד בלתי רוויות, 13% רב בלתי רוויות ולכן השמן יציב לחימצון. 0.6 אומגה 3 ו12- אומגה 6. 12.5 גרם ויטמין E דומה לשמן זית, והרבה יותר ויטמין K מבשמן זית- 91 מק״ג שמהווים 114% מצריכה יומית מומלצת. הרבה שמני אבוקדו הנמכרים בארץ הם מזוקקים או עירבוב של שמן שהופק בכבישה קרה ושמן מזוקק. אז כדי לקנות שמן אבוקדו איכותי תוודאו שכתוב שהוא מכבישה קרה ושצבעו ירוק כהה.

  • שמן קוקוס

זה השומן הכי רווי שיש בטבע- מכיל 92% ש׳ רווי, אך רובו שרשראות באורך בינוני -> ולכן נספג מהר לדם ולא מתחמצן ולא שוקע בעורקים (בניגוד לשמן דקלים שהוא רווי עם שרשראות ארוכות). קריטריון לזהות שמן קוקוס בכבישה קרה זה שבטמפ׳ מעל 24 מעלות (בקיץ) הופך לנוזלי.

לסיכום ועוד:

אז השמנים שמומלצים לאכילה ורוקחות טבעית הם קוקוס, אבוקדו וזית וחשוב שיהיו מופקים בכבישה קרה ולא מזוקקים.

ואילו שמנים מומלצים לבישול, אפיה וטיגון? השמנים שמומלצים לבישול וטיגון אלו שמנים עם נקודת עשן גבוהה.

נקודת עשן smoke point זה טמפרטורה שבה מופיע עשן כשמטגנים שמן ומשתחררים ממנו חומרים קרצינוגניים רעילים. ככל שנק׳ עשן גבוהה יותר כך השמן עמיד לחום וטוב לטיגון. אך יש לזכור ששמנים מזוקקים לא בריאים, למרות שיש להם נקודת עשן גבוהה, כי מכילים שארים כימיים כמו הקסן.

נקודת העשן לשמנים מוכרים:

  • שמן זית כתית מעולה-191

  • שמן זית כתית מעולה עם חומציות נמוכה 0.5 ומטה- 207

  • שמן קוקוס בכבישה קרה - 177 עמיד לחימצון כי רווי. שמן קוקוס מזוקק טמפ׳ עישון גבוהה יותר - 204, אבל רע כי מזוקק.

  • שמן פשתן כבישה קרה - 107 מאוד לא יציב ואסור לחמם בו. קרקרים שאופים בתנור עם זרעי פשתן זה רע מאוד.

  • שמן חמניות מזוקק -266 ובכבישה קרה -107 אבל שמן חמניות עשיר באומגה 6 ולכן לא ראוי לשימוש.

מסקנה: השמנים שטובים לבישול ואפיה הם שמן קוקוס בכבישה קרה (יציב לחימצון כי רווי), שמן אבוקדו בכבישה קרה ושמן זית בכבישה קרה. ובכל מקרה לא מומלץ בישול ארוך ובישול בשמן עמוק.


Featured Posts